שנת התרת הספיקות

ה'ראסטות' של המורדים בקדאפי הצטלמו טוב ועוררו תקוות אצל שוחרי צ'ה גוארה בשדרות רוטשילד... ומי יודע, אולי הסבא החמוד מרמאללה (מכחיש שואה עם דם ספורטאי מינכן על הידיים שטבל במקווה של אוסלו ויצא טהור ככהן גדול בבואו אל הקודש), אולי האיש הסולידי והמערבי הזה ישכיל סוף סוף לעשות עמנו – שלום...

שמחת התרת הספיקות
אבל סופה של תשע"א מתיר את הספיקות. ה"אביב" הערבי, הרים את מסך המשטרים והכאילו מדינות בהם נעזרנו עד כה כדי להסתתר מפני עצמנו.

יותר איננו עומדים מול "מדינות" ערב ומשטרים שניתן לקנות "שלום קר" עמם בשלל טובות הנאה ישראליות ואמריקניות. פתאום הם נמוגים ואנו מוצאים עצמנו מול המציאות, מול הדבר האמיתי, מול העם הערבי.

והעם הזה, שמעולם לא היה מצרי או ירדני ובוודאי שלא "פלסטיני" – העם הזה שורף לנו את השגרירות במצרים ומבריח את נציגנו שם ובירדן מגורל תרפ"ט.

שוב ברור לישראלי הפשוט היכן הוא חי ואין שמחה כהתרת הספיקות.

אמנם שמחה זו מלווה בתחושת מצור הולך ומתהדק, ובכל זאת, לפחות מתמודדים אנו מול מציאות ולא מול אשליה.

היחידים שאינם מתפקחים
היחידים שאינם מתפקחים הם אלו המתיימרים להסביר לנו את המציאות. אוחזי המיקרופונים הלאומיים שהתלהבו נוכח ההפגנות בכיכר תחריר, הפרשנים למיניהם, אנשי האקדמיה הקבועים באולפנים, המשפטנים הקובעים את סדר העדיפויות הערכי, הפוליטיקאים שהביאו את ההסכמים וממשיכים להגן עליהם ולהאשים את הימין בכישלונם.

הישראלים אמנם התפקחו, אולם שכבה עבה של מנהיגים ישראליים, בתקשורת, במשפט, באקדמיה בפיקוד הבכיר ובפוליטיקה – עודנה נאחזת בחירוף נפש במציאות המדומיינת שהותירו בגין בקמפ דייויד ורבין באוסלו. מי שכל הקריירה המקצועית והפוליטית שלהם נבנתה על מציאות מדומיינת, לא יניחו להתפקחות להרוס את כל התשתית המפוארת שהביאה אותם עד הלום.

וכך אנו מוצאים את ישראל שבה לשגרירות השרופה. השלום עם מצרים וירדן מעולם לא היה שלום קר. בסוף תשע"א התברר לכל שהיה זה שלום מת. אולם ישראל הרשמית מתעקשת להמשיך ולחיות עם הגוויה.

תשע"ב – תחנה מרכזית
הנוסעים בקרונות כבר מבינים ששום שלום אינו מצפה להם בתחנה הסופית אבל האוחזים בהגאי הקטר מתעקשים להמשיך ולדהור אל אותו כיוון.

אולם בתשע"ב תגיע הרכבת, ככל הנראה, לתחנה המרכזית. תשע"ב מביאה אותנו בע"ה אל התחנה שבה ניתן יהיה לשנות כיוון.

מרחב התמרון של ההנהגה הישראלית הולך ואוזל. תופעת ארדואן שנכנסה בהפתעה לחיינו בתשע"א, טורפת את הקלפים. תורכיה אינה עוד מדינה ערבית שהמציא המערב. תורכיה היא אחת משלוש המדינות המזרח תיכוניות האמיתיות – אלו המאורגנות מבחינה מדינית, כלכלית וצבאית ומסוגלות לפרוס חסותן ולתפוס פיקוד בכאוס ובריק המתהווה במרחב האסטרטגי הזה. מדובר כמובן באיראן, תורכיה וישראל. מעניין – אך אף לא אחת ממדינות אלה אינה "מדינה" ערבית. אבל האמת היא שגם סלאח א דין שהערבים כל כך מתגעגעים אליו – המנהיג שניצח את הצלבנים ואיחד את הערבים לפני שמונה מאות שנה, גם הוא לא היה ערבי – הוא היה כורדי...

מכל מקום, ישראל המדמיינת לא הותירה לארדואן כל ברירה אחרת אלא לנהוג כפי שהוא נוהג. לא – זה לא קרה כי סירבנו להתנצל, זה קרה משום שלא הטבענו את המרמרה ולא דרשנו ממנו התנצלות (עוד בנושא עיין במאמר: האורחים).

מרחב התמרון הציוני
מרחב התמרון שאיפשר לתחזק את האשליה הישראלית – עתיד ככל הנראה לפוג בתשע"ב. כבר לא ניתן יהיה לקנות אשליית שלום תמורת נסיגה כזו או אחרת. נתניהו לא התנצל (וטוב שכך), משום שהבין היטב שאחרי ההתנצלות תבואנה מיד דרישות נוספות. ההנהגות המפוחדות במדינות ערב אינן מסוגלות יותר לספק את האשליה. הרעיון הציוני של "עם ככל העמים" - רעיון אותו ניסינו לכפות על המציאות – כבר לא עובד יותר.

עוד נאום מוצלח כבר לא ישנה את המציאות, גם קניית שקט תמורת חורבן בתי מתנחלים כבר לא יועיל. אפילו "ידידתנו הגדולה" – כבר לא כל כך גדולה ולך תדע מה יהיה איתה השנה.

מישהו יצטרך לבסוף לעמוד מול העם הזה ולהזכיר לו מי הוא באמת, ולמה הוא בכלל כאן. מישהו יצטרך להפיק מתוך העם הזה את הכוחות האמיתיים שבו – אלו הנחבאים אצלו מאז יציאת מצריים ומעמד הר סיני.

סיכוי טוב שנקודת הזמן הזו תגיע בשנה הקרובה.

מנהיגות יהודית
המישהו הזה הוא 'מנהיגות יהודית'. לא! שום בת קול לא יצאה מאחורי הפרגוד ומינתה אותנו למנהיגיו העתידיים של עם ישראל. אולם נכון לזמן כתיבת שורות אלה, אין שום גורם אחר במציאות הנכון לקבל לידיו את הובלת העם היושב בציון, מתוך יראת שמים והבנת ייעודו ההיסטורי. מלבד מנהיגות יהודית אין שום גורם שלא רק מוכן ליטול לידיו את האחריות הזו אלא גם מציב עצמו כאלטרנטיבה אמונית על גבי לוח השח-מט הפוליטי לקראת הרגע שבו האלטרנטיבה האמונית תהפוך לרלוונטית בתודעת הציבור.

ההישג הגדול
המגרש שבו אנו פועלים הוא מגרש ההנהגה של עם ישראל – כלומר הליכוד.

הרגליים מבוססות בבוץ הפוליטי והראש מכוון אל מרומי האמונה וההנהגה. משני הכיוונים מתריסים כלפינו. אלה אומרים שאיננו פוליטיים מספיק. אלה טוענים שאנו פוליטיים מדי וכדי להנהיג יש לשבור את הכלים. ההישג הגדול ביותר שהשגנו עד כה הוא, שבין כך ובין כך יצרנו תודעה חדשה – תודעת הנהגה - בקרב הציבור האמוני ומחוצה לו. לרובו הגדול של הציבור האמוני ברור היום שהמרחב הפוליטי הנכון הוא הליכוד, וגם המיעוט שאינו מסוגל לקבל זאת, מבין לפחות שיש לחתור להנהגה.

עבור הציבור הרחב, שפת הגוף של הפעולה מתוך הליכוד היא שפת גוף של מנהיגים ולא של סקטור. וזה בעצם כל העניין – לגרום לישראלים לחוש ולהבין שיש להם אלטרנטיבה אמונית נגישה מבחינה פוליטית ורלוונטית מבחינת המציאות המודרנית.

האתגר הפוליטי של תשע"ב
בטבת (ינואר) יתקיימו הבחירות לועידת הליכוד הרביעית.

ועידה זו שהיתה אמורה להתקיים לפני שנה וחצי, מתקיימת בזכות מנהיגות יהודית ולא זה המקום להסביר מדוע. בחירת ועידה חדשה היא למעשה אתחול מחדש של כל מוסדות המפלגה – ראשי הועדות השונות, בית הדין של התנועה, בעלי התפקידים, ניסוח החוקה וכמובן – נציגי הסניפים במרכז המפלגה.

אנו שמחים ומברכים על כניסתם של כוחות אמוניים חדשים לזירה הפוליטית, שזו ההזדמנות הראשונה שלהם לממש את התפקדותם לכדי כוח פוליטי ממשי.

אנו נערכים כבר עתה לקראת הבחירות ונשמח על הצטרפותם של עוד מתנדבים ומתנדבות שיעזרו לנו בהכנות, ובארגון חוגי בית. ניתן לפנות לרכזים שבכל ישוב ואזור או לדוא"ל [email protected] .

האתגר התודעתי
לצד הפעילות הפוליטית התחלנו בתשע"ב לפעול בשדה התודעה הכללית כדי להופיע בפני הציבור הרחב כהנהגה רלוונטית למציאות המודרנית.

כשהוצאנו את הגיליון הראשון של העיתון מחר, תהינו אם נצליח למצוא די נושאים בהם ניתן לקדם את מדינת ישראל ולפתחה על בסיס ערכיה היהודיים. במילים פשוטות – האם אכן נצליח להתוות דרך שתראה כיצד הופכים את ישראל למדינה יהודית.

היום – לאחר הוצאת הגיליון השמיני של 'מחר' – אנו בטוחים ביכולתנו לעשות זאת. סביב העיתון מחר נוצר גרעין של בית מדרש/מכון שהולך ובונה את המצע של מנהיגות יהודית. הנושא בו אנו עסוקים עכשיו הוא מערכת הבריאות – שעל חולייה אין טעם להכביר מילים - וכיצד תראה זו במדינה היהודית.

העשייה הפוליטית והתודעתית, היותנו נגישים ורלוונטיים, בתוך הפוליטיקה ומחוצה לה – הם האתגר הגדול של תשע"ב והן גם התפילה המעשית לבורא עולם שיזכה את בניו בשנה הבאה עלינו לטובה, במנהיגות ראויה הבוחרת בחיים ומקיימת את הנאמר בפרשתנו - כ לְאַהֲבָה אֶת-ה' אֱ-לֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ וּלְדָבְקָה-בוֹ כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ לָשֶׁבֶת עַל-הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם.

אנו מברכים את חברינו ואת כל עם ישראל בשנה טובה ומבורכת, שנת בריאות ושגשוג, שנה בה נזכה להנהיג את עמנו ולראות איש איש בהתגשמות כל בקשותיו הטובות וכולנו יחדיו להעמיק שורש בארצנו, לבנות את בית המקדש ולתקן עולם במלכות ש-די.